הרשויות בישראל מחזיקות מדי חודש מאות ילדים פלסטינים במעצר ובמאסר מהם בני 15 ומטה. המעצר, המלווה פעמים רבות בפריצה לבתים באמצע הלילה ובאלימות פיזית ומילולית, הוא חוויה טראומתית לילדים ובני משפחותיהם. רוב הנערים נשארים במעצר עד תום ההליכים, דבר שמייצר לחץ עצום על הנערים להודות במעשים במסגרת הסדרי טיעון. החשד העיקרי בגינו נעצרים ילדים פלסטינים הוא עבירת ידויי אבנים.

קבוצת "הורים נגד מעצרי ילדים" פועלת לחשיפתה של תופעת מעצרי קטינים פלסטינים, ולצמצום בפגיעה האלימה והשיטתית בזכויותיהם, החותרת תחת עקרון טובת הילד. אנו פועלים ופועלות לקידום ההגנות להן זכאים הקטינים, בהתאם לעקרונות האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

בניגוד לקטינים פלסטינים, קטינים ישראלים ישראלים אינם נשארים במעצר עד תום ההליכים, למעט במקרים חריגים. בכל יום, כמעט בכל רגע,  מתקיימת אפליה ממוסדת, מערכתית ומכוונת הננקטת כלפי קטינים פלסטינים רק בשל השתייכותם הלאומית.

פרקטיקת מעצרי הילדים הנרחבת הורסת את עתידם של מאות ואלפי ילדים ברחבי השטחים הכבושים, ומקטינה את הסיכוי לעתיד של פיוס. מדובר בחלק ממערך השליטה והדיכוי המופעל על החברה הפלסטינית, שנועד להרתיע ולשבור קהילות הנאבקות על זכויותיהן.

מתוך חוות דעת מקצועית של קבוצת אנשי ונשות בריאות נפש בראשות מיכל פרוכטמן – פסיכולוגית חינוכית מומחית מדריכה, מטפלת משפחתית, מ.ר. 4336:

"מעצר, חקירה, הליך משפטי ומאסר הינם ללא ספק אירועי חיים שליליים המפגישים עם גורמי סטרס רבים כולל חוויות המעוררות תחושות של חוסר שליטה, בלבול, אי-ודאות וחרדה רבה. הקטינים הפלסטינים העצורים, מעצם החוויות שהם עוברים במעצר, נמצאים בעיצומה של התמודדות עם מצב דחק, בעל פוטנציאל ליצירת תגובות דחק קשות.

אנו יודעים שבמקרים רבים המצב הנפשי המעורער של הנערים הפלסטינים לאחר תקופת המעצר, פוגע ביכולת החזרה לתפקוד גם לאחר השחרור. ואכן, נערים משוחררים רבים מדווחים על סימפטומטולוגיה פוסט טראומטית קשה של קשיי שינה, סיוטים, והרטבת לילה, עוררות יתר, עצבנות וקשיים בריכוז, ורבים מהם אינם מצליחים לחזור לספסל הלימודים. הופעתם של הסימפטומים הפוסט טראומטיים לאחר השחרור מעידה על רמת הדחק הגבוהה בה מצויים הנערים העצורים".

הצוות שלנו

---

הוועד המנהל שלנו