עדויות
שם : ג. ה. ה. א. –גיל : 14
תאריך מעצר : 28 אוקטובר 2019
מקום : מחנה אל–ערוב, מחנה פליטים, מדרום ליישוב אפרת – אישום : לא ידוע.
ב- 28 באוקטובר 2019 נעצר קטין בן 14 ממחנה הפליטים אל-ערוב על ידי חיילים ישראלים בשעה 3:00 לפנות בוקר. הנער נאלץ לקום ממיטתו ,להתלבש במהירות ,להיפרד ממשפחתו ולהתלוות לחיילים כאשר לאיש אין מושג מהי סיבת המעצר.הוא נאזק בידיו, עיניו כוסו והוא הועלה על ג'יפ צבאי. "בתוך הג'יפים קיללו אותי וקראו לי "בן זונה"
הנער הועבר לתחנת המשטרה בהתנחלות עציון ונלקח לבדיקה רפואית. לאחר הבדיקה הרפואית, הושאר בחצר בית המשפט אזוק ומכוסה עיניים. במשך השעות האלה האזיקונים שעל ידיו הודקו והוא הוכה. בשעה 13:30 הוכנס לחקירה, שוחח כדקה בטלפון עם עו"ד שייעץ לו להכחיש כל אשמה ולשמור על זכות השתיקה. במהלך חקירה של 10 דק' התבקש להצביע על תמונות של ילדים ולחתום על מסמכים בעברית.
הילד סירב והוצא לחצר. בשעות הבאות נערכו עליו שני חיפושים גופניים והוא נכלא בכלא עופר. לאחר מס' חקירות וארבעה דיונים בבית משפט צבאי בהם הואשם בזריקת אבנים בכבש 60 ,בעצת עו"ד סירב להודות ושוחרר בקנס של 1,000 שקל ועונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים. "שוחררתי ב -5 בנובמבר 2019 וחזרתי הביתה עם אבי. הגענו הביתה בסביבות השעה 23:30.“
שם: י.א.מ.א. גיל : 13
תאריך: 28 מרץ 2020 -מקום: כפר קדום , הגדה המערבית -אישום: זריקת אבנים
ב- 28 במרץ 2020 בעקבות התנגשויות בין אזרחים לחיילים בכפר קדום, נכנסו חמישה חיילים חמושים לבית אחת המשפחות ועצרו ילד בן 13 ללא צו או מסמך כלשהו. האם והסבתא ניסו למנוע מהחיילים לקחת את הילד ונדחפו באלימות. האשמה – זריקת אבנים.
הילד נאזק בידיו ,עיניו כוסו. לאחר שעתיים של צעקות ואיומים הועלה על ג'יפ ונלקח לבסיס צבאי בתוך ההתנחלות. במהלך הערב והלילה מנעו ממנו החיילים שינה ובבוקר העבירו אותו לתחנת המשטרה באריאל. השוטר אפשר לילד שיחה בת דקה עם אביו, בשיחה הבין שהאב פנה לעו"ד ולאחריה הבהיר לילד את זכותו לשתוק. במקביל האשים את הילד בזריקת אבנים לעבר החיילים ומעקב אחרי תנועת החיילים בכפר ואיים על הילד שלא יקבל אישור עבודה בישראל.
במהלך החקירה במשטרה הילד נשאר אזוק בידיו ונמנעה ממנו שתיית מים למרות בקשתו. לאחר חקירה בת 15 דק', הילד התבקש לחתום על מסמך בעברית וסירב. כאשר עיניו מכוסות והא אזוק בידיו הועבר מתחנת המשטרה לבסיס הצבאי בחווארה ליד שכם ומשם למחסום ליד מגידו."נשארתי לבד בחדר במחסום. קיבלתי אוכל קר ולא טעים. הייתה שמיכה אחת על הרצפה וישנתי שם לילה אחד. לא יכולתי להירדם בקלות כי דאגתי וחשבתי על המשפחה שלי במיוחד על אמא שלי."למחרת בבוקר נערך דיון ,באמצעות וידאו עקב מגבלות קורונה, בבית משפט צבאי. המתורגמן הבהיר לו שעליו להודות בזריקת אבנים כדי להשתחרר באותו יום והילד סירב. לפי הסדר הטיעון, הוטל קנס של 1,000 שקל ושנת מאסר על תנאי לשלוש שנים."בסיום הדיון הובלתי למחסום סאלם ושם שוחררתי, אך אבי המתין לי במחסום אחר. שוחחתי עם נהג מונית וביקשתי שיתקשר לאבי והשניים סיכמו על נקודה בה נהג המונית יוריד אותי. אבי אסף אותי ושילם לנהג. שוחררתי ב- 30 במרץ 2020 והגעתי הביתה לקראת השקיעה
שם : ר.מ.א.ק גיל : 12
תאריך מעצר : 29 דצמבר 20
מקום : אל ערוב
אישום : זריקת אבנים
ב- 29 בדצמבר 2019, בשעה 3:00 לפנות בוקר חיילים ישראלים פשטו על בית משפחה. נתנו לאב המשפחה זימון למשטרה עבור הילד בן ה-12 ולקחו את אחיו בן ה -15.
"אחרי שהחיילים הלכו לא יכולתי לחזור לישון כי פחדתי.
מאוחר יותר באותו בוקר הלכתי לבית הספר כי הייתה לי בחינה באנגלית. לא הצלחתי טוב בבחינה כי הייתי לחוץ ולא הספקתי לישון בלילה הקודם.
אחרי הבחינה אבי ואני נסענו לתחנת המשטרה בהתנחלות עציון לפי ההוראות. חיכינו מחוץ לתחנת המשטרה כשעתיים לפני שחייל לקח את אבי פנימה. כעבור כשלוש שעות הם שיחררו את אבי ושנינו הלכנו הביתה.“
שם: מ.מ.מ.ד גיל : 14
תאריך:15.5.19 -מיקום: כפר נימה, הגדה המערבית -אישום: זריקת אבנים
ב-9 במאי 2019 קיבל אבי שיחת טלפון מחוקר ישראלי שהציג את עצמו "עדי". נאמר לאבי להביא אותי ואת אחי התאום לתחנת המשטרה ביום חמישי שלאחר מכן לחקירה. אבי החליט לא לקחת אותנו כי אנחנו צעירים מדי ודאג לנו.
ב -15 במאי אמי העירה אותי בסביבות השעה 05:00 בבוקר ואמרה לי שהחיילים נמצאים מחוץ לבית. זמן קצר אחר כך שמענו דפיקות חזקות בדלת הכניסה שלנו ויכולנו לשמוע אותם מנסים לחבר מכשיר לדלת כדי לאלץ אותה להיפתח. אבי פתח במהירות את הדלת וכ -15 חיילים נכנסו לביתנו. ליוו אותם מפקד וקצין מודיעין.
החיילים לקחו את תעודות הזהות של הוריי ובדקו אותם ואז אמרו לאבי שהם רוצים לעצור אותי ואת אחי. אבי אמר למפקד שהוא רוצה ללוות אותנו אך המפקד סירב. ואז הוא נתן לאבי שני מסמכים בעברית, עם פרטים על המעצר שלי ומעצרו של אחי. הוא ביקש מאבי לחתום עליו אבל אבי סירב לחתום.
לאחר מכן החיילים הוציאו אותי החוצה ושם קשרו את ידי מאחורי הגב עם אזיקון פלסטיק שהיה צמוד וכואב. החיילים כיסו את עינינו לפני שהובילו אותי לג'יפ צבאי. לקחו אותי לחלק האחורי של הג'יפ והושיבו אותי על רצפת המתכת. בתוך הג'יפ קיללו אותי וקראו לי "בן זונה".
הג'יפ נסע לבסיס צבאי סמוך ושם נבדקתי על ידי רופא. הרופא הסיר את האזיקון ואת כיסוי העיניים במהלך הבדיקה. נותרתי בבסיס הצבאי עד סמוך לשעות הצהריים, ואז לקחו אותי לחקירה. אין לי מושג איפה היה מרכז החקירות אבל שם הם הסירו את כיסוי העיניים והותר לי לדבר עם עורך דין בטלפון. עורך הדין יעץ לי לשתוק ולא להודות או לפחד. השיחה נמשכה כדקה והחוקר הקשיב.
החוקר היה שוטר. הדבר הראשון שהוא אמר לי היה שיש לי את הזכות לשתוק. ואז הוא אמר לי שיש לו תמונות שאני זורק אבנים על כביש 463 המשמש את המתנחלים. הכחשתי את ההאשמה ואתגרתי אותו להראות לי את התמונה. הוא מעולם לא הראה לי כלום. כשהוא חזר על ההאשמה אמרתי לו שאני הולך לממש את זכותי לשתוק, אבל הוא התעצבן ממני והרים את קולו והאשים אותי במעקב אחר האזור בו יידו אבנים לעבר מכוניות מתנחלים בכביש 463. שוב הכחשתי ההאשמה.
החקירה נמשכה כ- 30 דקות ואז הוא הראה לי מסמך וביקש שאחתום עליו. חתמתי על המסמך בלי לקרוא אותו; אני אפילו לא יודע באיזו שפה זה היה.
לאחר החקירה לקחו אותי לחצר בה חיכיתי עד שאחי נחקר. צילמו אותי ולקחו ממני טביעות אצבע. זמן קצר לאחר מכן אבי הגיע ולקח גם אותי ואת אחי הביתה. הגענו הביתה בסביבות השעה 19:00.