שלב ראשון: פריצות לבתים ומעצרי לילה

חלק גדול ממעצרי הילדים בגדה ובמזרח ירושלים מתרחשים באמצע הלילה ולפנות בוקר: ע"פ עדויות של חיילים ושל הפלסטינים עצמם, הצבא פורץ את דלת בית המשפחה ופולש פנימה. החיילים פעמים רבות רעולי פנים או מאופרים עם צבעי הסוואה. הפריצה מלווה בהרבה קללות, צעקות, איומים, לפעמים גם אלימות פיזית ואף שימוש בכח ההפחדה של כלי הנשק. החיילים לוקחים את הנער המבוקש איתם, לפעמים ללא מעיל או סוודר ומכניסים אותו לתוך ג'יפ צבאי. פעמים רבות בני המשפחה לא יודעים לאן נלקח הילד.

רות גוילי איירה את השלב הראשון של הסיוט: הפריצה בלילה והמעצר.  גוילי, מאיירת ישראלית שאיוריה התפרסמו בעיתונות בארץ ובחו"ל בעיתונים בהם "הארץ", "ניו יורקר" וה"ניו-יורק טיימס". בנוסף גוילי מאיירת עטיפות ספרים, מלווה כמאיירת את להקת המחול של ניב שינפלד ואורן לאור ואף את המהדורה המחודשת של "סומכי" סיפור לילדים מאת עמוס עוז

שלב שני:   איזוק וכיסוי עיניים

לאחר שהחיילים לוקחים את הנער מביתו או לאחר שתפסו אותו ברחוב או בבית הספר הם אוזקים את ידיו ומכסים את עיניו בפלאנלית וככה מובילים אותו בג'יפ צבאי לבסיס צבאי שם יחכה לחקירה שלו. האיזוק מגביל את התנועה ו גורם לכאב פיזי רב. קשירת העיניים יוצרת אצל הנער דיסאורינטציה כך שהוא מגיע לחקירה מבולבל מבלי לדעת לאן לקחו אותו.

מרב סלומון איירה את השלב השני: של הסיוט: איזוק הידיים וכיסוי העיניים.

סלומון היא מאיירת, אמנית הדפס, פרופסור לאיור בבצלאל והמייסדת של הוצאת הספרים החזותיים – Salomon + Daughters Books

שלב שלישי: איפה ההורים?

ההורים של הילדים שנלקחים למעצר נשארים לרוב בבית מבלי שידעו לאן ילדם נלקח. פגיעה בריקמה ההמשפחתית ובסמכות ההורית וכמובן גזילת תחושת ההגנה שהורים שואפים לספק ילדם – כל אלה ילוו את המשפחה והקהילה זמן רב לאחר האירוע עצמו. לאחר המעצר עצמו, הילד עובר מסע משפטי שלם שההורים אינם חלק ממנו. הם יזכו לרוב לראות אותו לראשונה בעת הדיון בבית המשפט הצבאי בעופר אך גם מפגש זה הוא ללא מגע או שיחה אינטימית. אם הילד נשאר במעצר/מאסר ההורים צריכים לבקש אישור מהמנהל האזרחי כדי לקבל היתר לבקרו, דבר שלעיתים לוקח זמן רב. בתקופת הקורונה רק בשל התערבות משפטית הותר לילדים העצורים לשוחח עם בני המשפחה בטלפון משום שהביקורים נאסרו. ככלל, ההורים של הילדים אינם מעודכנים ע"י אף אחת מהרשויות הישראליות על מצבם של הילדים שנלקחו מהם באישון לילה.

איתי רווה אייר את השלב השלישי בסיוט: איפה הילדים? רווה מאייר ומעצב גרפי. בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר

שלב רביעי: ייעוץ משפטי

ייעוץ משפטי בטרם חקירה הוא אולי הייעוץ החשוב ביותר והקריטי ביותר בכל הליך משפטי. נער שלא מקבל ייעוץ משפטי עם עורך דין לפני החקירה שלו לא יודע מה צפוי לו, מהן זכויותיו ואיך נכון לנהוג. לעיתים החוקרים מאפשרים שיחה קצרצרה שלא ממלאת את הייעוד של ייעוץ משפטי. זוהי זכות בסיסית לכל חשוד!

אורית ברגמן איירה את השלב הרביעי בסיוט: מניעת הוועצות עם עורך דין

ברגמן, סופרת ומאיירת ספרי ילדים, יוצרת לתיאטרון וראש תחום איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

שלב שביעי: מעצר עד תום ההליכים

בחוק הבינלאומי העוסק בזכויות אדם כלולות הוראות רבות הקובעות כי אין להחזיק ילדים במעצר במהלך ההליכים המשפטיים נגדם וכי במידה ויש צורך לעצור אותם – המעצר יהיה למשך הזמן הקצר ביותר הדרוש. על פי נתונים ממחקרים שונים מהשנים 2008 – 2014 בתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית אישרו את מעצרם של הרוב המכריע של הקטינים במשך כל ההליך המשפטי נגדם.  מחקר שנערך בקרב 115 מקרים בין השנים 2008-2009 מצא כי 81.7% הוחזקו במעצר עד תום ההליכים בעוד שרק 14.5% שוחררו בערבות. מעקב שיטתי של ארגונים ועמותות שבדקו את התקופה שלאחר פרסום המחקר, מראים בעקביות כי המספרים נותרו ברובם ללא שינוי: מספר המעצרים של קטינים פסטינים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם נשאר עומד בעקביות על מעל 80% מהמקרים. לעומת זאת, בישראל עצמה שיעור המעצרים עד תום ההליכים בענייני קטינים עומד ביחס הפוך: בשנת 2009 עוכבו רק 20% מהקטינים בעודם ממתינים למשפטם. בשנים 2016 ו 2017 אחוז זה נותר דומה: 18.9% ו 19.8 בהתאמה.

רומי אלבום איירה את השלב השביעי בסיוט: מעצר עד תום ההליכים אלבום, היא מאיירת ויוצרת ויזואלית המתגוררת בארץ. רומי לימדה את עצמה איור לאורך כל חייה, איירה עבור ספרי ילדים ומגזינים ועובדת כאמנית מציגה ומאיירת פרילנסרית. עבודותיה מושפעות ממדיות הקומיקס וההדפס היפני ועוסקות בשיקוף עצמי, חריגות חברתית והפער שבין דמיון למציאות